צמח שירותים וניהול אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' פנצ'ריית העמק בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לסילוק יד.

רקע כללי.

ביום 13.2.06 נחתם בין התובעת מס'1 (להלן: התובעת), לבין הנתבעת מס' 1 (להלן:הנתבעת), הסכם הרשאה (להלן: ההסכם).

לפי ההסכם, התובעת חדשה לנתבעת את תקופת ההרשאה, שתחילתה בשנת 1986, להחזיק ולהשתמש בנכס הנמצא על מספר חלקות, שמספרן 30, 32, 8 ו-11 (להלן:החלקות) בגוש 15716, כמשורטט בנספח א' להסכם, למטרת הפעלת מוסך (להלן:המוסך). זאת על אף העובדה שהמנהל הקצה את הקרקע בהסכם שנחתם בשנת 2000 לתובעת מס' 2 ולא לתובעת.

יצוין שהנתבעים מס' 2, ו-3 הינם מבעליה ומפעיליה של הנתבעת.

בין היתר צוין בסע' 1.4 להסכם בזו הלשון:

"הצדדים מוותרים בזאת על כל טענה ו/או תביעה שעמדה להם מכוחם של הסכמים קודמים כלשהם, בעניין שימוש ו/או שכירות ו/או הרשאה ו/או זכות מכל סוג במוסך נשוא ההסכם"

עוד הצהירה הנתבעת בסע' 5.9 להסכם כדלקמן:

"המורשה מצהיר כי הזכות הקניינית בקרקע הינה של צמח בלבד ואין לו כל זכות קניינית בקרקע בה הוא פועל אלא רק זכות שימוש זמנית הניתנת לביטול בכפוף למילוי כל תנאי ההסכם. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, המורשה מצהיר כי בסוף תקופת ההרשאה לא תהיה לו כל טענה ו/או דרישה כלשהי כנגד צמח באשר לזכות קניינית או אחרת במוסך ו/או בקרקע ו/או בכל שטח אחר"

תקופת ההרשאה הקבועה בהסכם חלפה מזמן, אם כי הצדדים הסכימו על הארכת תקופה זו בהתאם לאופציה שנקבעה בהסכם עד ליום 31.12.08, וזאת בהסכם נפרד שנחתם ביניהם ביום 4.5.08. במסגרת הסכם זה נקבע, בין היתר, שאין בו או בהוראותיו כדי לפגוע בהסכם המקורי.

אף שגם מועד זה חלף, אלא שהנתבעים ממאנים לפנות את המוסך בהסתמכם על מספר טענות שהוצגו בהרחבה בסיכומיהם:

א. הקצאת הקרקע לתובעת מס' 2 , ע"י מנהל מקרקעי ישראל, בהתאם להסכם שנחתם ביניהם בשנת 2000 הייתה משיקולים זרים ושלא כדין. גם המלצת עוזר התמ"ס מיום 9.9.98 להקצות את הקרקע לתובעת מס' 2 ללא מכרז הינה בטלה ומבוטלת משום שהמלצה זו התבססה על עובדות מוטעות. אף יתרה מכך, ויתורה של המועצה האזורית עמק הירדן על חלק מהמקרקעין שהוקצו לתובעת מס' 2, כפי שהדבר קיבל ביטוי במכתב מיום 20.8.99 והמופנה למנהל, הינה החלטה הנגועה בשיקולים זרים ודינה להתבטל. מכאן, הנתבעת חתמה על ההסכם עקב הטעיה, שעה שהוטעתה לחשוב כי לתובעות או למי מהן זכויות כלשהן במוסך. הדבר, כך סבורים הנתבעים, מחייב ביטול ההסכם ודחיית התביעה.

ב. ועוד, עולה כי המקרקעין עליהם נמצא המוסך הוקצו לתובעת מס' 2 בהסכם שנחתם עם המנהל בשנת 2000 בשונה מטענת התובעות ועדיהם כי מקרקעין אלה הוקצו בהסכמים קודמים, דבר שמשליך רבות על מהימנותם של עדי התובעות, ומחזק את המסקנה כי הנתבעים הלכו שבי אחרי מצגי שווא שהציגו התובעות והביאו להתקשרויות במשך עשרות שנים.

ג. הנתבעים לא מסתפקים בכך והם מוסיפים כי, הסכמי ההרשאה בטלים גם משום שלתובעת אין כל זכות במקרקעין, הגם שלא הוכח כי התובעת מס' 2 שהתקשרה בפועל עם המנהל, העניקה זכויות כשלהן לתובעת. טענתם של התובעות כי התובעת מס' 2 שולטת באופן בלעדי בתובעת , הועלתה אך בשלב הסיכומים, מכאן, כך סבורים הנתבעים, דינה להידחות.

ד. לבסוף הנתבעים טוענים שלנתבעת רשות בלתי הדירה להחזיק ולהשתמש במוסך, זאת , לנוכח העובדה שהנתבעת נמצאת במוסך זה מזה 24 שנים, השקיעה כספים רבים במוסך ופתחה צפייה והסתמכות שמקימים את טענתה זו.

הצגתי לעיל את תמצית טענותיהם של הנתבעים. אלא שהרושם שהתקבל הוא שהנתבעים העלו טענות מכל הבא ליד כדי להכשיל את תביעתן הצודקת של התובעות, או למצער לדחות את הקץ. החלטתי, כאמור, לקבל את התביעה ולדחות את טענות ההגנה אותן הציגו הנתבעים, אליהן אדרש בהרחבה להלן .

דיון והכרעה.

הנתבעים לא מכחישים כי ההסכם נחתם , אך הם סבורים שעסקינן בהסכם בטל אשר לא מקים לתובעת זכויות כלשהן. לטענתם הגורפת הזו הנתבעים לא הניחו אף תשתית עובדתית או משפטית במישור היחסים בין הנתבעת לתובעת, שני הצדדים לחוזה. אלא, כאמור, הפנו את חיציהם להחלטותיו של המנהל ואחרים, להקצות את הקרקע לתובעת מס' 2, שלגישתם לקתה בפגמים היורדים לשורש העניין, והמצדיקים קביעה כי בפנינו הקצאה בטלה. הנתבעים עוד מוסיפים ומדגישים כי, שלילת הבסיס החוקי להקניית הזכויות לתובעת מס' 2, שומטת את הקרקע, הלכה למעשה, מתחת לזכויות העומדות ביסוד ההסכם וגם עילת הפינוי המושתת על הסכם זה.

זוהי טענתם העיקרית של הנתבעים אותה ראיתי להציג ולהדגיש בשנית ביתר פירוט, ברם לעניות דעתי וכפי שהתובעות טענו בסיכומיהם, הנתבעים מושתקים מלחתור תחת זכויותיה של התובעת, אשר קיבלו ביטוי מפורש ומובהק בהסכם, ובהן הנתבעת ראתה להודות בפה מלא בגדרו של ההסכם, ללא הסתייגות או מחאה כלשהן.